יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

המלך בסיאם / ברכה של בודהה


פתאום מסתכל על השעון וקולט שחמש וחצי בבוקר. דיסקוטק הלוציפר עדיין מלא עד אפס מקום, אנשים רוקדים כאילו אין מחר, והנה מחר הגיע. יוצא החוצה ודופק שווארמה, להוריד את האלכוהול. בדוכן ליד יש צפרדעים מטוגנות, אבל משום מה זה לא נראה לי. אולי זו השעה.

דוהר על האופנוע ברחובות הלעולם-לא-ישנים של פתאיה. זו בערך השעה היחידה שיש אוויר כמעט קריר, ואין אנשים על הכביש. דוכני האוכל מציעים שרצים מכל הסוגים, אבל אני צריך קפה כדי להגיע בחתיכה אחת למלון. בבר שנשאר פתוח יש עדיין שתי זונות שכנראה נשארו סגורות, וכמה תיירים. "בוא הנה, בוא הנה", צועקות הזונות. "צון מאו" אני אומר להן, שזה בתאילנדית "אני מסטול", וכנראה הדבר היחיד שמרתיע אותן. "יש קפה?". מתברר שיש.

לצרפתי הקרח והגדול קוראים כרישטוף. הוא הגיע הנה בינואר, "נגמרה העבודה ועבורי צרפת נגמרה" הוא מסביר לי בפשטות. הוא מנסה לשכנע זונה שלישית שהגיעה יש מאין שהיא יפה, מה שלא ממש נכון. היא עושה סימנים של לא רוצה לבוא איתו.

לשניים הנוספים קוראים פיירו וריברו, איטלקים. "שתינו בירה ועוד בירה ולא הרגשנו שהזמן עובר, אז החלטנו לשתות עוד בירה אחת לפני שנלך לישון". הגיוני.

שני נזירים כתומים ומצלצלים עצרו בפתח הבר בדיוק שהליידי בוי, שמנהל/ת את הבר, הביא/ה לי את הקפה. נורא קל לזהות ליידי בוי גם בלי גרוגרות ועצמות שכם. הם תמיד מכסים (מכסות) את הפה עם היד שהן צוחקות. גם שהם צוחקים.

הזונות, הליידי בוי ופיירו מיהרו אל הנזירים, ושמו כסף בכדי הנחושת שלהם. פיירו הציץ בי מזווית עינו, וכרישטוף, בעדינות האופיינית לצרפתים שיכורים, האיץ בי לתרום. שמתי מטבע של חמש באט בכל כד, אבל הם לא צלצלו. התחתית של הכד היתה מרופדת בשטרות.

פיירו, הזונות והליידי בוי כרעו ברך לפני הנזירים, אני נשארתי בכסא עם הקפה. הנזירים החלו לזמר תפילה מונוטונית וקרקשו בפעמוניהם. כשסיימו, היכו קלות בראשם של הכורעים עם המכסה של הכד. פיירו היה נראה מאושר. הסביר שזה מגן מרוחות רעות, מזל רע, ובכלל - כל מה שרע. גם כרישטוף היה מרוצה. עם או בלי קשר לנזירים, הזונה שלו השתכנעה סוף סוף שהיא יפה, והסכימה לבוא איתו. הליידי בוי צחקק/ה והסתיר/ה את הפה עם היד.

אני הסתכלתי על הנזירים, שאחד מהם נראה נשי משהו. הוא קרץ לי. חשבתי שזה האלכוהול, או השעה, אבל אז הוא קרץ שוב. הצמדתי את כפות ידי מול החזה בתנועת ברכה, וקרצתי לו בחזרה. אולי זה יביא מזל. הליידי בוי התקרב/ה אלי בצחקוקים, בקושי הצלחתי להבין אותו/ה בגלל היד על הפה. "הוא היה חבר שלי" הצליח/ה לומר לבסוף, מצביע/ה על הנזיר המתרחק.

הקפה היה טעים, לגמתי אותו בהנאה. השמש עלתה, והאירה את הרחוב המתעורר. פקיד הקבלה במלון יצא החוצה ועזר לי לקשור את האופנוע. שאלתי אותו אם הוא רגיל שהאורחים חוזרים בשעה כזו. הוא שאל אותי מה זה רגיל. אולי אין מילה כזו בתאילנדית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה